בתרבות הקנאביס, דאב הוא מונח של סלנג המתייחס לתהליך של צריכת ריכוזים גבוהים של טטרהידרוקנבינול (THC), הכימיקל הפסיכואקטיבי המצוי במריחואנה. למרות הסכנות הכרוכות בשימוש בו, הוא הולך וגדל בפופולריות – במיוחד בקרב צעירים ומבוגרים בכל העולם.
מה זה דאב?
דאב – המכונה גם ווקס, שעווה, דבש – הם גרסאות מרוכזות של שמן קנאביס המכיל רמות מרוכזות מאוד של THC טהור. החומר המרוכז הזה מיוצר בתהליך כימי באמצעות שמן בוטאן למיצוי וחילוץ השמנים מהקנאביס.
מחקרים מצביעים על כך שריכוז THC בדאב יכול להגיע לעוצמה של 95% בהשוואה לפרחי הקנאביס הרגילים, שיש להם ריכוז של כ-10% עד 25% THC למעשה, לכל הפחות הוא חזק פי ארבעה מאשר ג'וינט בהשפעתו. בנוסף, אנשים שמאדים חווים שיא אינטנסיבי בבת אחת ולא את השיא שנבנה בהדרגה לאורך זמן.
איך צורכים דאב?
למרות שקנאביס נהוג לצרוך על ידי עישון ג'וינטים ולעיתים באמצעות עטי אידוי, דאב מחממים לטמפרטורה גבוהה במיוחד ואז שואפים. נעשה שימוש בבאנג זכוכית מעוצב במיוחד המכונה בדרך כלל "באנג שמן".
את הדאב מניחים על "מסמר" ותוך כדי מחממים את ראש הברזל לרמת שיא ואז מניחים את הדאב שעל המסמר על הראש הלוהט, מה שמייצר ממנו אדים שניתן לשאוף באמצעות המכשיר.
אנשים יכולים גם לצרוך דאב על ידי במכשירי אידוי אך לצורך כך יש צורך למעול את הדאב בשמנים נוספים. שיטה זו נפוצה במיוחד בקרב המון צרכנים מכיוון שהיא מאפשרת להם להשתמש בשמן עם סיכוי נמוך מאוד להיתפס כי אין עשן או ריח מובהק. כתוצאה מכך, הם עשויים לצרוך אותו במקומות ציבוריים, ללא חשש כלל.
